תשכחו מפלסטיק דק ומגעיל בתא הנוסעים. ה- c'eed מצויידת בחומרים משובחים ונעימים מאוד אשר עוטפים את תא הנוסעים, והם בהחלט יכולים להתחרות בכבוד מול הטובות שבחבורה. רק חבל שעקב התאמה לתנאי הארץ שילוב הצבעים בתא קודר משהו עם יותר מדי גווני שחור... מזל שיש כמה פסי כסף מסביב לפתחי האיורור ובידיות הדלתות שמאירים את האווירה ומוסיפים ניחוח יוקרתי במקצת.
עיצוב הקונסולה המרכזי לא שובר מוסכמות והוא שבלוני וקצת כבד באופן שמזכיר (ולא במקרה) את תוצרת גרמניה. טאץ' נחמד הוא פס הכסף התוחם את התא שנמצא מתחת למתגי המזגן, ולא "נסגר" עד הסוף לריבוע שלם. כרגיל בקיה כל המתגים מפוזרים באופן הגיוני ויעיל, לידיות ולמתגים השונים יש תחושה נהדרת ביד אשר משדרת מכובדות ויוקרה. התחושה הכללית שמתקבלת מהתא מסיבית ומכובדת, ונראה שהכל יחזיק מעמד לאורך זמן.
למרות שה- SW שקיבלנו היתה מצויידת ברמת האבזור הנמוכה- לא נרשמו שום חוסרים. ההפך הוא הנכון: יש בקרת שיוט ומגביל מהירות, מראות מתקפלות אוטומטית ומאירות את הרצפה בלילה, תא כפפות מקורר, מערכת שמע עם בלוטות' מקורי (שגם יודע לקרוא את המוזיקה מהטלפון), יציאות AUX ו- USB וזיכרון פנימי למוזיקה (!), תאורה עוקבת פניה ועוד ועוד. סחתיין עליך קיה!
עוד כרגיל בקיה הם המושבים אשר מציעים המון מקום לכל הכיוונים, ומאפשרים לתפור תנוחת נהיגה נוחה לכולם. פחות אהבתי את הבליטה המסורתית בתחתית המשענת שיש בעוד דגמי קיה. היא גורמת בהתחלה לחשוב שיש משהו לא בסדר במושב. לזכותה יאמר שאחרי כמה עשרות קילומטרים היא נשכחה לגמרי מהלב ופשוט הפסקתי להרגיש אותה... כנראה שיש מישהו במחלקת המושבים שיודע מה שהוא עושה.
ליושבים מאחור יש הרבה מקום בזכות בסיס גלגלים של 265 ס"מ, וגם נוסע שלישי יסתדר שם בזכות הרצפה שטוחה.
הסיבה האמיתית למסיבה היא מאחור. תא המטען ענק ומציע נפח של 528 ליטר (בדיוק כמו אחותה, ה- i30 ), וזה עוד לפני קיפול המושבים. כמובן שהיתרון האמיתי הוא קלות ההטענה שיוצאת נשכרת מהדלת שעולה גבוה וסף ההטענה הנמוך. כמובן שאפשר לקפל את המושבים האחוריים וכך לקבל נפח של 1660 ליטר...

ה- c'eed מוצעת עם שני מנועים בנפח 1.6 ליטר, בנזין ודיזל. ה- SW שקיבלנו מצויידת במנוע הבנזין אשר משודכת אליו תיבה כפולת מצמד עם 6 הילוכים. (את הדיזל אפשר לקבל עם תיבה ידנית או אוטומטית רגילה, ולשתיהן שישה הילוכים).
את המנוע הזה בעל הזרקה ישירה אנחנו מכירים מדגמי קיה-יונדאי אחרים, וכאן הוא מוציא לאוויר העולם 135 כ"ס נאים ב-6300 סל"ד ומומנט נאה אף הוא של 16.7 קג"מ ב- 4850 סל"ד גבוהים במקצת, אבל לא יוצאי דופן לקטגוריה.
בדרך כלל תיבות כפולות מצמד מביאות את הטוב שבכל העולמות, והתיבה של קיה אינה יוצאת דופן. הפעולה שלה נעימה ב-99% מהזמן, העברות ההילוכים חלקות למשעי ושקופות למשתמש, אולם קצת איטיות. במצב ה"eco" האופציונלי התיבה אינה ששה להוריד בבת אחת יותר מהילוך אחד, וכדי לשכנע אותה יש צורך למעוך את הדוושה עד המיקרו-סוויץ' שנמצא בסוף מהלכה.
כדי להעביר למצב הספורט יש להזיז את ידית ההילוכים הנאה לצד ימין- ואז גם אפשר לתפעל את התיבה בצורה ידנית מידית ההילוכים עצמה או ע"י מנופים נוחים מאוד הנמצאים מאחורי ההגה. בנוסף התיבה יודעת לשמור עצמאית על הילוך נמוך בירידה או בהאטה, כך שכמעט תמיד תמצאו בהילוך המתאים.
מנוע עצמו יעיל ונעים רוב הזמן, רק לקראת החלק העליון של מד הסל"ד הוא ישמיע את קולו. בשיוט לעומת זאת הוא נעלם כמעט לחלוטין ונמצא נמוך -בסביבות ה-2000 סיבובים לדקה, מה שעוזר לשיוט נינוח מאוד וחסכוני. כמה חסכוני? בנסיעה משולבת נדגמה צריכה של 13.7 קילומטר לליטר. כמובן שבעיר ה- c'eed לגמה יותר, והתוצאה עמדה על כ-10 קילומטר לכל ליטר בנזין. 

מבחינת נוחות הנסיעה ה- c'eedדומה מאוד לאחותה מבית- הלא היא יונדאי. נוחות הנסיעה נמצאת על הצד הנוקשה יחסית והמרוסן (שוב השפעות גרמניות...), ובורות נספגים באופן נאה- גם אם לא מוחלט. התנהגות הכביש שלה מנומסת מאוד ולא תפחיד אותכם יותר מדי, מה עוד שהיא לא מיועדת לנהיגה חוליגנית. גם התנהלות תיבת ההילוכים לא תעודד אותכם להפחיד את הנהגים שבאים בסיבוב ממול...

בידוד רעשי הכביש והחוץ לא רע, אבל האמת היא שציפיתי לקצת יותר שקט סביבתי. סה"כ נעים לנסוע ב c'eed, ובעיר היא מהווה מקום טוב מאוד להיות בו.

אז כן, עם מחיר של 127,000 ש"ח לדגם הסטיישן האוטומטי גם המחיר מעיד על כך שקיה כבר לא מי שהיתה פעם. האמת היא שאין לה בכלל במה להתבייש מול שאר החבורה, והתמורה למחיר טובה מאוד בהתחשב באבזור המכובד שמקבלים עם ה- c'eed.
השאלה הגדולה האם עמישראל יצליח ללמוד לקבל את העובדה שמדובר ברכב שמסתכל לטובות שבחבורה ישר בעיניים ולא מתבייש בסמל האובלי שיש לו על האף- ולכן גם המחירים בהתאם. נתוני המכירות של קיה מוכיחים שעד עכשיו היצרנית והיבואנית עשו עבודה טובה והצליחו לשנות בצורה מעוררת הערכה את תדמית המותג. שאפו.