הדגש העיצובי זלג גם למרחב הפנים של האיטלקייה הקטנה. פסי כרום מעטרים את ידיות הדלתות, ידית ההילוכים, מרכז ההגה ולחצנים נוספים ומוסיפים שמץ של יוקרה. לאורך הדשבורד פאנל פלסטי מבריק אחיד וגדול שמקבץ את כל מכלולי הנהג ומוטמע בו סמל ה-500. לוח המכוונים התרכז כולו לכדי מכוון עגול אחד בו ממוקמים בהדרגה מד המהירות, הסל"ד ומחשב הדרך הצורה פרקטית ואיך לא - מעוצבת להפליא. חדי העין שבינינו יבחינו שמיקום הלחצנים, מערכת השמע והמזגן הם כשל אחיותיה - הפנדה והפונטו, מה שמראה שמעט עיצוב, גם אם עשוי חומרים פשוטים, יכול לחפות על פשטות משעממת. אלמנט עיצובי נוסף בפיאט הקטנה הוא משחק צבעים - מבט אחד קולט שלושה גוונים שונים ובולטים - שחור, שמנת ואדום שיוצרים ניגודיות נעימה לעין.
נעבור לפרקטיקה ונגלה שלא הכל ורוד. מושבי הנהג והנוסעים נוקשים ולא נוחים בנסיעות ארוכות, משענות הראש עשויות פלסטיק קשיח ולא סימפטי, המושבים האחוריים צפופים ותא המטען שנפחו 185 ליטרים לא אפקטיבי לצרכן הממוצע. כל רמות האבזור מגיעות עם מזגן מכני בלבד ומערכת השמע המובנית בסיסית ואינה כוללת חיבורים לניידים, אם כי ברמת אבזור גבוהה יותר מקבלים מערכת Blue&Me לה כל חיבור אפשרי. עוד בגרסאות הגבוהות יותר - גג נפתח או חלון שמש, שליטה מההגה, ריפודי עור ומושב אחורי מפוצל.

המנוע בדגם הנבחן הוא 1.2 ל' (1,242 סמ"ק) שמפיק 69 כ"ס ב-5,500 סל"ד ומומנט של 10.4 קג"מ ב-3,000 סל"ד. לא נתונים שמתקרבים לאבארת', אבל בכל זאת מדובר ביחידת הנעה מוכרת שמגיעה היישר משאר דגמי החברה. מתחילים בנסיעה עירונית וה-500 נמצאת במגרש הביתי. מידותיה החיצוניות הקטנות ולחצן ה-City הידוע שהופך את ההגה החשמלי לקל מאוד, מאפשרים תמרון קל ומקלים מאוד בהשתחלויות וחניות צפופות. תיבת ההילוכים הרובוטית מסוג Dualogic תפקדה סביר במהירות נמוכה ודורשת הסתגלות מסוימת למי שלא רגיל, אך בעת מאמץ וכשהדוושה נעוצה עמוק - היא מתפקדת נפלא ומעבירה הילוכים בזריזות ובדייקנות. המתלים מעט נוקשים מה שמדגיש פסי האטה וכבישים משובשים אך מספק אופי מעט ספורטיבי. בזכות משקל נמוך להפליא של 865 ק"ג המנוע מרגיש נמרץ ומספק נתון תאוצה סביר של 12.9 שניות מאפס למאה קמ"ש, ומהירות מירבית צנועה של 160 קמ"ש. בנסיעה בינעירונית הנתונים הללו עשויים להרתיע, אך בפועל המנוע מתפקד טוב במהירות שיוט וגם לא חושש לצאת לעקיפות מדי פעם. נישאר במהירות שיוט ונגלה רחשי רוח שחודרים היטב לתא הנוסעים ביחד עם צווחות מנוע חוזרות ונשנות, מה לעשות - לא רולס רויס בכל זאת.

מנתוני המשקל הנמוך, המנוע הקטן והמכלולים המוכרים משאר רכבי החברה, ציפיתי לשלוח זר פרחים כמתנת פרידה לתחנת הדלק הקרובה, אך לא כזה המצב. היצרן מצהיר על צריכה משולבת ואופטימית של 5.1 ליטר ל-100 ק"מ, או 19.6 ק"מ לליטר שממקמות אותה בדירוג הירוק 2. בסיומן של 24 שעות קצרות, תחת רגל כבדה ונסיעה שרובה נעשתה בדרכים בינעירוניות, צריכת הדלק הסתכמה בליטר לכל 14 ק"מ, לא קרוב להצהרת היצרן, אבל כמובן שמדובר בנתון שיכול להשתנות מנהג לנהג.

המיתוג בארץ של רכבי הרטרו היה עד כה נחלתם של בעלי הכיסים העמוקים, אך השינויים שחלו על שוק הרכב הישראלי, כשהבולט שבהם הוא ירידת המחירים הגבוהה, הכריחו את היבואנים להצטרף למגמה ולהוריד מחירים. הגרסה הבסיסית של ה-500 נמכרת כיום במחיר קורץ של 80,000 שקלים, עבורה תקבלו את אבזור בסיסי ותיבת הילוכים ידנית שהיא אופציה מצוינת למי שלא מתעצל להפעיל את רגל שמאל. צפונה משם מתווסף אבזור ומנועים שונים כשהמומלץ שבהם הוא ה-1.4 ליטר שמפיק 100 סוסים מכובדים, אך עבורו תאלצו להיפרד מ-120,000 ש"ח, ואפילו גרסת הגג הנפתח החביבה שמחירה הבסיסי ירד ל-100,000 ש"ח.
כרכב שפונה ללב הצרכן על ידי עיצוב קשה להציב אותו בתחרות מול שאר רכבי הסופרמיני כדוגמת ניסאן מייקרה, פורד פיאסטה ואף הקטנות יותר כדוגמת קיה פיקאנטו ושברולט ספארק, שמבחינה פרקטית ועלות כלכלית עלולים להשאיר ל-500 הקטנה אבק. לעומת זאת רכבי מיני מעוצבים אחרים מתומחרים גבוה מאוד כדוגמת המיני קופר, אאודי A1, לנצ'יה אפסילון ודוגמותיהן. לפני הוזלת המחירים ה-500 נראתה כחלום מרוחק אך עתה, כשניתן לקנות את גרסת הבסיס במחיר סביר ולזכות במבטים נמסים, האיטלקיה הקטנה הפכה לאופציה שמומלץ לבדוק לפני הרכישה הבאה שלכם.